קטגוריה: כתבות

את סירות הדיג הגודשות את נמל עכו בונים אומנים, רובם נחבאים אל הכלים. מוסטפא חמאדי הוא אחד מהם, נצר לשושלת מפוארת של בוני סירות שדואג שהמורשת תמשיך גם אחריו.

כתבה וצילמה גלי קדר

תמיד אהבתי ים. יש בו משהו מרגיע, נוסך שלווה. סירות דייגים הן תמיד מראה נוסטלגי — משייטות בשלל צבעים וגדלים, בתוכן הדייגים, נושאי המכמורות והחכות שתמיד נראים שופעי חוכמת חיים וסיפורים, חזקים כאילו הים עצמו חיסן אותם — בדיוק הדבר שלו אנו זקוקים בתקופה הזו.
כמו בכל סרט או הצגה, גם לים יש הפקה משלו — בוני הסירות, שמלאכתם הטובה והאמינה מאפשרת לדייגים לצאת בכל בוקר לעמל יומם בין הגלים. לא פעם חשבתי: מיהם בוני הסירות והיכן הם עובדים? מדוע לא רואים אותם בנמלים ובמרינות? יום אחד גמלה בליבי החלטה לצאת לדרך ולהכיר אותם מקרוב. נסעתי, חיפשתי עד שלבסוף שמעתי על אחד כזה בעכו, עיר שאותה למדתי להכיר היטב רק בתקופה האחרונה. הלכתי לפגוש את בונה הסירות בעכו ומצאתי עצמי מפליגה לעולם אחר כשחיוך גדול מתנוסס על פניי.
פגשתי את מוסטפא חמאדי, איש בעל חוכמת חיים נדירה וחוש הומור מופלא ואת בנו פריד, שעובד איתו. הם — או נכון יותר, החיוכים שלהם — קיבלו את פניי בבית הסירות שבאזור התעשייה של עכו, הסמוך לביתו של מוסטפא ולגינה הקטנה שאותה מטפחת אשתו. ישבנו בין הסירות ההולכות ונבנות ובין מגוון החפצים שליקט ושמר לאורך השנים, מולי תלויה תמונה ובה שני ילדים ומעליהם שלט: "ואהבת לרעך כמוך". במהלך היכרותנו נוכחתי לדעת שמילים אלו הן ה"אני מאמין" של מוסטפא.

חצר אלכסנדריה
מוסטפא נראה ומדבר כמו הוגה דעות, חוכמת החיים שאותה רכש מורגשת בסיפוריו ובגישתו לחיים ולעסקים. הוא מדגים את אופן בניית הסירה כאז גם היום, ובין לבין מקריא פסוקי תהילים מספר המצוי בספריית משרדו.
מוסטפא הקים את בית הסירות שלו ב־1995, לאחר שנפרד מאחיו ועזב את בית המלאכה לסירות שניהלו במשותף בחאן שוורדא שבלב עכו העתיקה. בניית סירות היא המורשת המשפחתית של מוסטפא, עיסוק שעובר מאב לבן מזה ארבעה דורות. אביו של מוסטפא, עלי, הוא זה שבנה את בית הסירות שניהל עם אחיו. עלי נולד ב־1894 באלכסנדריה שבמצרים לאב שהיה בונה סירות אף הוא. אלכסנדריה באותם ימים הייתה עיר רב־תרבותית שבה דיברו במגוון שפות. במצרים היה עלי ראיס — אדם מכובד ובעל שתי נשים. על אף מעמדו, החליט בשנת 1917 לעזוב את מצרים, את נשותיו ואת ילדיו, להגיע לארץ ולהתיישב ביפו.
בשנות ה־30, בתקופת המנדט הבריטי, כשחיפה החלה להתפתח כעיר מרכזית לחוף הים והחלו לבנות בה נמל, הבין מוסטפא כי ניתנה לו הזדמנות להתחיל מחדש. הוא עבר לגור בחיפה והחל לעבוד בנמל חיפה המתפתח. מנהל הנמל של אותם ימים רצה שישתקע בחיפה ויעבוד בנמל ולכן שידך לו את בתו. הוא נישא בפעם השלישית, אך לא עבר זמן רב ובני הזוג התגרשו. כשהחלו המהומות בחיפה של סוף שנות ה־30 חיפש עלי מקום שקט יותר, וכך מצא עצמו עובר צפונה לעכו, עיר שבאותם ימים רק החלה להתפתח.
עלי מצא בעכו את מעמדו והתחתן שוב, הפעם עם אלמנה. נולדו להם שלושה בנים וארבע בנות, ומוסטפא, צעיר הבנים, אהב כילד לבוא למקום עבודתו של אביו, לצפות בסירות ולהתבונן באביו בעבודתו. אומנות בניית הסירות זורמת בדמו עוד מילדות, תמיד היה כרוך אחרי אביו וכשבגר היה ליד ימינו. אביו נהג לבוא לבית המלאכה עד גיל מבוגר מאוד, לשבת עם בניו ולעזור בעבודה כל עוד היה יכול. לאחר שנפטר, המשיכו האחים לעבוד יחד בבית המלאכה המשפחתי בחאן שבלב העיר העתיקה. ב־1995, כאמור, החליטו האחים להיפרד ומוסטפא חיפש מקום חדש שבו יוכל להמשיך בעיסוקו ולהעביר את המורשת לילדיו. בנו הצעיר פריד, נמרץ כאביו ומסור לו בכל מאודו, הצטרף אליו והחל לעבוד איתו בבית המלאכה החדש. גם פריד מצהיר שמאז היה ילד חלם להיות בונה סירות ועד היום כולו תשוקה למקצוע. האהבה הזו כנראה עוברת בגנים, בירושה מדור לדור. פריד מביט בי ואומר, "המקצוע הזה זורם בדם. זו הנשמה."

מטעי תותים לנצח
את הסירות, מספר מוסטפא, בנו בעבר ובונים עד היום מעצי אקליפטוס, אלון ותות. סבו ידע מהיכן להשיג את העצים, בעיקר את עץ התות שהיה מאתגר יותר להשגה. עץ התות נחשב בעבר כסולטאן העצים — מבריק, זהוב ובלי "עיניים". באקליפטוס השתמשו לבניית הצלעות, אך התנאי הוא שחותכים ומייבשים אותו במשך שנתיים. את ציפוי הלוחות החיצוני הכינו מעץ אורן פיני, מכיוון שהאורן מלא שרף — האויב של התולעת, שלא יכולה לכרסם אותו ולנקב חורים בסירה. מלאכת הכנת סירה נמשכת כחודש עד חודש וחצי, וההתמחות של מוסטפא ושל בנו פריד היא בניית סירות שנקראות סנונית וליוויתנית — שתיהן פרי תכנון ישראלי וגודלן כחמישה עד שבעה מטרים. פריד הבן הוא כבר דור רביעי בתחום, והוא מספר לי על השינויים שחלו בתהליך בניית הסירות בדור האחרון. משנות ה־70 אומנות בניית הסירות עברה שינוי מהותי; שיטת הבנייה כבר יותר מודרנית. קל יותר כיום לבנות סירה, אך עדיין מלאכת בנייתה נמשכת חודש עד חודש וחצי. שלד הסירה נבנה מפיברגלס ולמעשה רק ציפוי הסירה נעשה מדיקט מיוחד, עמיד במלח ובמים בעובי של 17-12 מ"מ, שנקבע בהתאם לדרישת הלקוח.
לאורך כל הביקור החזיק מוסטפא בחיקו מחברת עבה. כשחש שהגיע הזמן, סיפר כי זה היומן המשפחתי, שריד לאותם ימים שבהם עבד עם אביו בשנות ה־60. אביו הורה לו אז, או בלשונו "נתן פקודה" — שיכין מחברת שתהווה עבורם ספר לקוחות. אביו אמר לו תמיד שלא מספיק ששניהם ידעו מה עשו ואילו סירות הכינו, וחשוב שתיכנוניהם ומהלך עבודתם יישמרו לדורות. באותה מחברת הם רשמו באופן מסודר ושיטתי את הלקוחות שעבורם בנו את הסירות, ניהלו במשך שנים רבות טבלה מסודרת ובה רשמו את כל הפרטים הדרושים להם לתיעוד: שם הלקוח, אורך ורוחב הסירה ועומקה, מועד תחילת הבנייה ותאריך סיומה.
רשימת הלקוחות הפרטיים והמוסדות השונים שהגיעו לאורך השנים למספנה ענפה ומרשימה: דייגים מכל רחבי הארץ, בית ספר לקציני־ים, הסוכנות היהודית, המועצה האזורית קישון, קיבוצים ויישובים שונים ורבים אחרים. הלקוחות הגיעו מכל קצוות הארץ: יפו, אשדוד, פרדיס, חיפה, נהלל ואפילו אילת. במחברת שורטטו באופן מדויק הדגמים השונים של הסירות שמוסטפא בנה עבור לקוחותיו. גאוותו הגדולה היא כי לאורך כל שנות עבודתו לא חזרה ולו סירה אחת לתיקון לאחר בנייתה. יש לקוחות שחוזרים לאחר שנים לבנות סירה נוספת, או מגיעים אחרי שנים רבות כדי לשפץ את הסירה שבנו עבורם. לפעמים הם סתם קופצים לביקור.

עבר, הווה ועתיד
במשך כל השנים, מספר מוסטפא, לא שכח את שאביו סיפר לו. הוא ידע שנותרו לו אחים במצרים, ילדיו של אביו שהשאיר מאחור כשעזב לארץ. הנתק עם המשפחה במצרים נמשך שנים ארוכות ולא ניתן היה לבקרם, ומוסטפא חיכה וחלם על הרגע שבו יוכל לפגוש את אחיו. מייד לאחר ביקורו של סאדאת בישראל בשנת 79', הבין מוסטפא שהרגע לו חיכה במשך שנים הגיע — וטס למצרים. הוא טייל וצילם וביקר את המשפחה שהותיר אביו, וגילה כי מלבד אח אחד, גם הענף המצרי של המשפחה עובדים כולם בבניית סירות. תמונת האם היפה ממצרים תלויה במשרדו עד היום, לצד תמונת אביו.
מוסטפא חוגג השנה 74, איש מלאכה נמרץ שאומנות בניית הסירות היא חלק מהותי באישיותו, והמורשת שעוברת במשפחתו מדור לדור. אני מסתכלת בו, איש צנוע וחייכן, מלא הומור וכולו אומר אופטימיות, חוכמה ונפש פיוטית. מוסטפא יודע ומנחיל גם לדורות הבאים אחריו שההצלחה של העסק טמונה באמונה, בתקווה וביושר. הוא איש מעורר השראה, ואני בטוחה שאם לא היה עסוק בכל ליבו ונשמתו בבניית סירות, היה ודאי הוגה דעות. הוא מראה לי דף שעליו כתב: "אם נלמד לתת כמו שאנחנו לוקחים, אם נדע להקשיב לפני שמתווכחים ואם לעיתים נוותר ונהיה סלחנים…" ואומר שמשפט זה הוא נר לרגליו. רגע לפני שאני עוזבת הוא אומר בחיוך רחב, "יודעת מה אומר לך ביום שתשובי?" אני מביטה בו בשאלה והוא מחייך. "שלום רב שובך ציפורה נחמדת, מארצות הקור אל חלוני." אני הולכת, ומקווה שיום יבוא ואשוב אל בית הסירות, אל האיש הנפלא שפתח לי צוהר לאומנות בניית הסירות ואל ליבו הרחב.

הכתבה לקוחה ממטרופוליס ״ארץ הגליל״

גיליון, מדריך ומפה

לרכישה כעת

הכנסייה התחתונה: 21:00-05:45
הכנסייה העליונה: 18:00-08:00
כנסיית יוסף הקדוש: 18:00-07:00
מוזיאון ארכיאולוגי: ימים שני-שבת, 12:00-08:00, 18:00-14:00 (בחורף עד 17:00)

מבנה הבטון עצום הממדים של בזיליקת הבשורה הקתולית מהווה את הכנסייה הגדולה במזרח התיכון. הבזיליקה הוקמה בשנת 1969 והיא מהכנסיות החשובות בעולם לקתולים בפרט ולנוצרים בכלל. המבנה מורכב משני חלקים: קומה תחתונה שבמרכזה קפלה חצובה בסלע שעל פי כתובות שנחקקו בה על ידי עולי רגל במאות השלישית והרביעית, מזוהה כבית המשפחה הקדושה וקומה עליונה, המשמשת ככנסייה הקהילתית של הקתולים בנצרת. פתח גדול ברצפת הקומה השנייה צופה אל הקפלה העתיקה ומחבר בין הישן לחדש.

ביקור בבזיליקה

האכסדרה בכניסה
לאורך האכסדרה תיאורים שונים של מרים וישוע, מתנת קהילות קתוליות במדינות מסביב לעולם. פסיפסים ציורים ופסלים נוספים נמצאים בתוך הבזיליקה עצמה, בקומה העליונה. כל אחת מעבודות האמנות נעשה בסגנון של המדינה ששלחה אותה והדמויות בה, מרים וישוע, הם בדמותם של בני המקום. כך לדוגמא הקהילה מיפן שלחה עבודת מוזיאקה המציגה את המדונה ובנה מלוכסני עיינים ועטויי קימונו. צליינים המבקרים בבזיליקה נוהגים להצטלם לפני הציור שנשלח ממדינתם.

החזית המערבית
הרעיון האדריכלי מאחורי החצר הגדולה מסביב לכנסייה, הוא לייצר הפרדה בין ההמולה החילונית העירונית מסביב, לבין הבניין, שבנוי אף הוא כמצודה בצורה עם חלונות קטנים ומאורכים. מול הנכנס לחצר נמצאת החזית המערבית של הכנסייה, חומה קעורה מעט מחופה רצועות של אבן וורודה. סמלים המייצגים את ארבעת היסודות שעליהם הושתת העולם: אש, אוויר, מים ואדמה, מופיעים על החזית. היסודות האלה מייצגים את החומר שמעבר לו נמצאת הרוח. החיבור בין הרוח האלוהית לחומר הוא אחד המוטיבים המרכזיים של הבשורה. החלונות שבחזית המבנה מסודרים בארבע שורות שהולכות ומצטמצמות ונותנות תחושה אנכית לקיר הכניסה.
החזית מעוטרת בסמלים מהתנ"ך והברית החדשה. במרומי החזית נראה המלאך המבשר למרים על הולדת ישוע מלווה בכתובת בלטינית "מלאך ה' מבשר למרים". מתחת למלאך חקוקים ארבעת האוונגליסטים, כל אחד עם סמלו. מקור הסמלים בחזון יחזקאל ובחזון יוחנן, כאשר לכל סמל משמעות. האדם המכונף המלווה את דמותו של מתי מייצג את ההתגלמות, האריה המכונף של מרקוס מסמל את התחייה, השור המכונף המלווה את לוקס מסמל את הקרבן, והנשר המלווה את יוחנן מסמל את העלייה השמימה. מימין לאוונגליסטים רשום, בלטינית, הפסוק מישעיהו ז, י"ד: "הנה העלמה הרה ויולדת בן ותקרא שמו עמנואל". משמאלם חרוטים הפסוקים 15-14 מבראשית פרק ג', המתייחסים אל החטא הקדמון, פיתוייה של האישה על ידי הנחש, ועונשם של השניים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב". מתחת לאוונגליסטים ומעל השער מופיע פסוק מספר יוחנן, פרק א' פסוק 14: "המלה הייתה לבשר ותשכון בתוכנו, ונראה את הכבוד, כבוד הבן האחד והיחיד, שבא מהאב מלא חסד ואמת".
במרומי החזית נמצא פסל ברונזה בגובה של שלושה מטרים של "ישוע המברך".

דלתות הבזיליקה
מסגרת הדלת הראשית עשויה מגרניט אדומה כאשר במרכז המשקוף השילוש הקדוש מאיר את העולם בסמלים של העין, היונה, המסמלת את רוח הקודש והצלב. בצד הימני של המשקוף פסוק מלוקס, פרק ו, 13: "וכאשר הגיע הבוקר הוא קרא את מאמיניו אליו, בחר 12 מהם ומינה אותם כשליחים". מתחת לפסוק, לאורך הצד הימני של המסגרת, חקוקות דמויותיהם של השליחים. בצדו השמאלי של המשקוף פסוק מהאיגרת אל העברים פרק א, 1־2: "אלוהים, שבזמנים שונים ובצורות שונות, דיבר בעבר אל האבות על ידי הנביאים" — המשך הציטוט לא חקוק על המשקוף אבל כל נוצרי מכיר אותו: "דיבר אלינו בימים האחרונים האלה דרך בנו שאותו מינה ליורש של כל הדברים שדרכם הוא ברא את העולמות". מתחת לפסוק לאורך המסגרת חקוקות דמויות מהתנ"ך, נביאים ואחרים, שאלוהים דיבר עמם.
על דלת הנחושת הגדולה מפוסלים פרקים מתולדות חייו של ישוע, מהולדתו ועד צליבתו. סדר הפרקים מתחיל בחצי השמאלי של הדלת, מלמעלה עד למטה, ואז בחצי הימני של הדלת מלמטה ועד למעלה. התיאור מתחיל בלידתו של ישוע, הבריחה למצרים, חייו בנצרת, הטבילה, דרשת ההר או דרשות אחרות והצליבה. בין התמונות הראשיות סצנות משנה מתולדות חייו של ישוע.
כדאי להתבונן גם בשתי הדלתות הצדיות. בראש הדלת השמאלית תבליט נחושת של פיתוי חוה על ידי הנחש ומתחתיו מרוקעים אירועים של גאולה אלוהית: אדם וחוה, נוח, עקדת יצחק, כאשר מסביב פסוקים מהתנ"ך הקשורים לאירועים האלה. בדלת הימנית מפוסלות דמויות מהתנ"ך הקשורות לגאולה ולתיאורים המוזכרים בברית החדשה, כגון דוד המלך ויונה הנביא.

החזית הדרומית
החזית הדרומית מוקדשת למרים ובעיקר לתפילה "שלום למלכה הקדושה" — סלווה רגינה, מזמור שהוא חלק מהליטורגיה הקתולית. התפילה כולה חקוקה על הקיר. במרכז הקיר פסל ברונזה בגודל אדם של הבתולה הקדושה. מעשה ידיו של פרנקו וורוקה, המציג את מרים כנערה צעירה, כפי שהייתה בזמן הבשורה. לפני דלתות הברונזה מבואה קטנה המעוטרת באריחים המתארים את תולדות חייה של מרים. היצירה היא מתנת הכנסייה הקתולית בארצות הברית.
על הרצפה, משני צדי הכניסה, שני פסיפסים. האחד מתאר את הצלתו של פטרוס מהסערה בים בדרכו לרומא, האחר את נבלו של דוד המלך. שני המוטיבים המתוארים כאן קשורים לדרכים שונות להגיע לגאולה. סירתו של פטרוס הנישאת על גלי הים הסוערים מסמלת את הכנסייה עצמה, החוצה משברים ואינה טובעת.

הקומה התחתונה
הקומה הזו תוכננה כך שהיא מבליטה את מערת הבשורה ואת השרידים הארכיאולוגיים שמסביבה. הקיר הצפוני של הקומה, משמאל לכניסה, משלב בתוכו את קיר הכנסייה הצלבנית הגדולה מימיו של טנקרד נסיך הגליל. חלונות הקומה הם מתנת הקהילה הקתולית באוסטריה ומעשה ידיה של לידיה רופולט. בחזית, באזור שמוקף בסורג מתכת, הוקם מזבח חדש המשולב בתוך שרידי הבזיליקה הביזנטית.
מתחת לרצפת הפסיפס הביזנטית התגלו אבנים מטויחות השייכות למקום תפילה קדום יותר. צליינים בתקופות הקדומות השאירו גרפיטי וסימנים על הטיח הקדום הזה. הכתובות הללו נמצאות כיום במוזיאון של הבזיליקה. מתחת לפסיפס נמצא אגן עם מדרגות, דומה מאוד לאגן שנמצא בחפירות בכנסיית סנט. ג'וזף הסמוכה.
במפלס התחתון של הבזיליקה נמצאים שלושה אפסיסים, ששוחזרו בחלקם על מנת לייצג את הסגנון הצלבני. השניים בצדדים, שבהם מזבחות הפונים לעבר קהל המתפללים, נבנו עם אבנים עתיקות. המרכזי מעוטר בצלב נחושת מעשה ידיו של הפסל בן שלום מחיפה — והוא העתק של הצלב בכנסיית סנט. דאמיאנו, ששם שמע פרנציסקוס הקדוש קול הקורא לו לשליחותו. בתוך הגומחה נמצאים גם צינורות האורגן של הכנסייה. האורגן המקורי נבנה על ידי חברת טמבוריני מקרמונה שבאיטליה. כיום נוספו עליו אורגנים אלקטורניים חדשים.

אזור התפילה
אזור התפילה ממוקם בתוך המתווה של הבזיליקה הביזנטית. הפסיפסים בחלק הדרומי, המוקפים במסגרת של דגמים גיאומטריים, שייכים לאולם הצדדי של הכנסייה הביזנטית. הפסיפסים במערב, מול המערה הקדושה, נושאים כתר עשוי מאריחים שחורים ואדומים עם מונוגרמה של הקיסר קונסטנטין שבו האותיות היווניות צ'י ורו — שני האותיות הראשונות בשמו של ישוע. במקום אחר באותו פסיפס מופיעים אריחים שחורים על רקע לבן, שבתוכם הצלב הקוסמי. מיקומם של הצלבים האלה על רצפת הכנסייה מרמזים על כך שהכנסייה הוקמה לפני שנת 427 אז אסר הקיסר הביזנטי תאודוסיוס השני על עיטור רצפות עם צלבים, בכדי שהמתפללים לא ידרכו על סמלו של המשיח.

קפלת המלאך
השטח שבחזית המערה הקדושה נקרא "קפלת המלאך", והוא משמש כמבוא לאזור הקדוש אפילו קודם להקמת הכנסייה הביזנטית באתר: פסיפס של כתובת יוונית המאזכרת את הדיאקון קונון מירושלים והמדרגות החצובות בסלע, המחברות את המפלס העליון עטור הפסיפסים למפלס התחתון של הקפלה, מעידים על כך שהאזור הזה היה בשימוש לפני התקופה הביזנטית. המקום שבו עמד קיר הקפלה מסומן כיום על ידי ארבעה עמודי גרניט הניצבים על מעקה נמוך. העמודים, השייכים לכנסייה מהתקופה הצלבנית, מפרידים בין אזור התפילה לקפלה.
בתוך קפלת המלאך שני מזבחות, הימני הוא המזבח של סנט. יואכים אביה של מרים, והשמאלי הוא מזבח המלאך גבריאל.

מערת הבשורה
מערת הבשורה היא המוקד החשוב ביותר של הבזיליקה. המלה המרכזית בכתובות הלטיניות, כמו זו המופיעה על המזבח היא "HIC" — כאן, המסמלת שזה המקום בו התרחשו האירועים. "כאן מרים הבתולה שמעה את מילות הבשורה", "כאן המילה הייתה לבשר". מערת הבשורה מציגה את המקום שבו המלאך גבריאל בישר למרים על דבר ההריון ועל הבן שיוולד. שתי מערכות של מדרגות מובילות אל הקפלה הזו (הפתוחה רק למתפללים קתולים הבאים לערוך כאן מיסה). אלו אותן המדרגות בהן היו יורדים אל המערה הקדושה בתקופה הצלבנית.
שני כדים גדולים לתבואה, שהתגלו בחפירות במקום מימיו של ישוע, ניצבים מסביב כמו העמודים הצלבניים שנותרו באתרם על מנת לציין את המשכיות התפילה במקום, הם מעניקים תוקף נוסף לאותנטיות של המערה. המזבח הראשי שנושא את הכתובת "כאן המילה הייתה לבשר" היה חלק מאולם התפילה הפרנציסקני שנבנה בשנת 1730. מתחת למזבח הבשורה נמצאת מערה נוספת, הידועה כ"מטבח של מרים" אליה אפשר להגיע דרך גרם מדרגות החצוב בסלע.
בתוך הקפלה, מצד שמאל, ניצבים שני עמודים. הראשון הוא העמוד של המלאך גבריאל והשני הוא עמוד הבתולה. במרכז ניצב מזבח הבשורה ומאחוריו מזבח הבריחה למצרים. מערכת של מדרגות מובילה מאחורי המזבח אל בור מים ואל מערכת מדרגות המובילה אל מחוץ למערה.
מערת קונון
משמאל למערה הקדושה נמצאת מערה נוספת הידועה כמערת קונון. המערה הזו חצובה בתוך הסלע ומעוטרת בשכבות של טיח שעליהן חרוטות תפילות ובקשות של צליינים ממהלך הדורות. שמה של המערה נגזר מרצפת פסיפס ביזנטית הנמצאת דווקא באזור שממול למערה, ובה נרשמה כתובת יוונית המאזכרת את הדיאקון קונון מירושלים שכנראה מימן את הפסיפס.
על הקיר המזרחי של המערה אפשר לראות טיח ביזנטי, מעוטר במוטיב פרחוני שבתוכו כתובת יוונית המזכירה את השם "וולריה… שפחת המשיח" שעשתה לעצמה "זיכרון של אור". הכתובת מרמזת על כך שככל הנראה וולריה הייתה זו שעיטרה את המערה עם גן הפרחים, רמז לגן עדן.

הקומה העליונה
מסביב לקירות הקומה העליונה, המרווחת יותר, עבודות אמנות המציגות את מרים וישוע שניתנו לכנסייה על ידי קהילות קתוליות מרחבי העולם. הציור הגדול באפסיס המרכזי, מעבר למזבח, הוא מעשה ידיו של האמן סלווטורה פיומה ונושאו "כנסייה אחת, קדושה, קתולית ואפוסטולית". הציור מתאר את הכנסייה הקוסמית, זו של העבר, ההווה והעתיד. במרכז הציור דמותו של ישוע, ידיו פרושות לצדדים אל עבר קהל בני האדם הצועד לעברו. השליח פטרוס נמצא לצדו ובידיו מפתחות מלכות השמיים. ברקע מאחוריו מרים הבתולה ללא רבב. בראש התמונה העין האלוהית ורוח הקודש — בצורת יונה, המשלימה את תיאור השילוש הקדוש. למטה מימין האפיפיורים בשנים 1914 ל־1968: בנדיקטוס ה־15, פיוס ה־11, פיוס ה־12, יוחנן ה־23 ופאולוס השישי.
משמאל למזבח, קפלה המוקדשת לקסטודיה של ארץ הקודש, הארגון הפרנציסקני הממונה על המקומות הקדושים הקתולים בארץ הקודש. סמל הקסטודיה, צלב אדום, נראה במרכז. הפסיפס המעטר את הקפלה הוא פרי עבודתו של האמן גלאוקו ברוצי, והוא מוקדש למסדר הפרנציסקני. פרנסיסקוס הקדוש והמרטירים הפרנציסקנים נמצאים במרכז הפסיפס. במזוזות הקפלה הונצחו דמויותיהם של המלך רוברט מאנז'ו וסנקיה מאראגון, שהיו פעילים בהבאת המסדר לארץ הקודש. קפלת סקרמנט הקודש נמצאת מימין למזבח. הסמלים של הכנסייה המסורתית: דג, לחם ועוגן, מופיעים על מזוזות הקפלה. הקפלה מוקדשת לקדושי הכנסייה.
המיסתור (קריפטה), הנמצא מתחת לקפלה, מוקדש לשלמות האנושית המגיעה לאחר סיום המאבק בין כוחות הטוב והרשע — הולדת ישוע מסמלת את ניצחון האור על החושך, הטוב על הרע.

כיפת הכנסייה
כיפת הכנסייה מתנשאת לגובה של 40 מטרים. היא מורכבת מאריחים המקושטים בקו מזוגזג שאפשר לראות בו חזרה אינסופית על האות "M", המייצגת את מריה. האריחים מסודרים כמו עלי הגביע של פרח השושן הצחור, הפרח המסמל את מרים.
האור לאולם הבזיליקה חודר דרך לטרנה בראש הכיפה. זו בנויה משישה עשר חלונות משולשים היוצרים מעגל אור תמידי בראש האולם. הכיפה עצמה עשויה מנחושת. חלונות הכיפה בנויים מבטון וזכוכית צבעונית, יצירתו של האמן השוויצרי יוקי אבישר. בחלונות מופיעות דמיותהם של השליחים, הקדושים יואכים וחנה — הוריה של מרים, אפרים הסורי — תיאולוג נוצרי בן המאה הרביעית, וברנאר מקלרבו — תיאולוג נוצרי חשוב בן המאה ה־12.

המרפסת העליונה
המרפסת בנויה מעל לשרידי הכפר העתיק של נצרת שהתגלה בחפירות לפני הקמת הבזיליקה. במרכז המרפסת בפטיסטריום שנוצר על ידי זוג אמנים גרמנים, ברנט הרטמן־לינטל ואמה רושל. הפסיפסים ועבודות הברונזה בתוך המבנה מייצגים את הטבלתו של ישוע בירדן ופעימת רוח הקודש בו. המבנה משמר בתוכו שרידי עץ של הבזיליקה הצלבנית. רצפת המרפסת מעוטרת באבנים שחורות ולבנות, בתוכן סמל המסדר הפרנציסקני והקסטודיה של ארץ הקודש, על הרצפה מצויירת גפן גדולה עליה אשכולות ענבים שציפורים ניזונות מהם. מוטיב הגפן הוא אחד הסמלים של הכנסייה ומופיע באמרות מוסר של ישוע, החל מסיפור גרעין החרדל ההופך לצמח גדול ועוד.

המוזיאון הארכאולוגי של נצרת
המוזיאון ממוקם מצפון לבזיליקה ליד מבנים ששימשו בתקופה הצלבנית כמעונו של הבישוף. במוזיאון מוצגים ממצאים שהתגלו בחפירות בבזיליקה. הכניסה למוזיאון היא דרך גן השושנים שלצדי המנזר הפרנציסקני. המוזיאון פתוח בהזמנה מראש. בין הממצאים המרתקים של המוזיאון ניתן למצוא את הכותרות המעוטרות מהתקופה הצלבנית.

כנסיית יוסף הקדוש
מצפון למנזר הפרנציסקני נמצאת כנסיית יוסף הקדוש הבנויה על שרידי כנסייה צלבנית. הבניין הניאו־רומנסקי הוא פרי עיצובו של האדריכל הגרמני וונדלין הינטרקוזר והוא הוקם בין השנים 1914-1911. בתוך מיסתור הכנסיייה נחשפה מערכת של מערות וממגורות עתיקות.
ציורי הקיר בתוך הכנסייה מוקדשים לחייו של יוסף, אביו של ישוע ולילדותו של ישוע. מעל למזבח ישנו פרסקו המתאר את המשפחה הקדושה, מימין לו מוצג חלומו של יוסף ומשמאל לו תיאור מותו של יוסף. חלונות הויטראז' מתארים גם הם את סיפור חייו של יוסף הנגר.
במיסתור מתחת לכנסייה, אפשר לראות מערכת של מבנים הקשורים לביתו של יוסף ולידם מערכת של בורות מים — אולי מקוואות ואולי אגני טבילה נוצרים קדומים.

מסלול זה נלקח ממדריך נצרת

גיליון, מדריך ומפה

לרכישה כעת