מגזין ארץ הצבי | קטגוריה: הסדרה הישראלית, מדריכים

שמורת טבע רכס החרמון

רכס החרמון משתרע על פני 1,000 קמ"ר המתחלקים בין ישראל, סוריה ולבנון. פסגת החרמון, בגובה של 2,807 מטרים, נמצאת בסוריה. בתחומי ישראל רק 7% מרכס החרמון. הפסגה הגבוהה ביותר בשטח הישראלי, מתכסה שלגים בחורף ומתנשאת לגובה של 2,224 מטרים. רכס החרמון הוכרז כשמורת טבע ב־1974 והוא כולל בעלי חיים וצמחים ייחודיים. בגלל תנאי האקלים המיוחדים של החרמון הפריחה בחרמון מתאחרת ומתקיימת בחודשי הקיץ כאשר פריחת האביב ביתר הארץ הסתיימה.
בימי קדם היה החרמון הר מקודש, כאשר על פי המסורת היהודית כאן נכרתה ברית בין הבתרים, בעוד שעל פי המסורת הנוצרית בהר חרמון התרחש נס ההשתנות של ישו (הטרנספיגוראציה). בתקופה הצלבנית, כאשר החרמון היה בידי המוסלמים, החלו לזהות את מיקום נס ההשתנות בהר תבור. היותו של החרמון אזור גבול עם סוריה ולבנון, מגביל את הסיורים בו להר חבושית, אתר הקרב על החרמון, הר כחל, הר סנאים ונחל גובתה. כל הסיורים בחרמון מחייבים תיאום מראש עם חטיבת החרמון (04-6966207).
במלחמת יום הכיפורים מוצב החרמון נפל לידי הסורים בשעות הראשונות של הלחימה. בקרב הראשון נהרגו בחרמון 16 לוחמים ונשבו 33. ב־8 באוקטובר ניסה כוח של גולני לכבוש מחדש את כתף החרמון, נתקל במארב של קומנדו סורי ונאלץ לסגת. לקראת סוף המלחמה, ב־21 באוקטובר, הונחת כוח של צנחנים במרומי ההר ותפס את שיא החרמון. כיבוש מוצב החרמון הישראלי הוטל על חטיבת גולני. לאחר קרב קשה שבו נפלו 55 לוחמים נכבש מחדש מוצב החרמון ב־22 באוקטובר.

הגולן: מסלולים, אתרים והזמנות

מגדל השעון

ליד דוד רזיאל 24

זו היתה הכיכר המרכזית של יפו במאה ה–19. במרכזה של הכיכר, נקודת המוצא שלנו, ניצב מגדל השעון של יפו. מתי בדיוק הושלמה בנייתו של המגדל? הדעות בנושא זה חלוקות. אבן הפינה הונחה ב–1 בספטמבר 1900 במעמד הקאימקם (מושל המחוז), פקידי הממשלה ונציגי ראשי הדתות. באותו בוקר נערכו תפילות בבתי התפילה של הדתות השונות ובערב ניגנה התזמורת של ראשון לציון לכבוד האירוע. בניית שתי הקומות הראשונות הסתיימה בשנת 1901 וקומה שלישית נוספה אחרי שנתיים.
מגדל השעון הוקם לרגל חצי היובל לשלטונו של הסולטן התורכי עבדול חמיד השני. הקמת מגדלי השעון בערי האימפריה העותמנית נתפסה כצעד הכרחי לקראת מודרניזציה של האימפריה השוקעת. המגדלים הוקמו במטרה להכניס לאימפריה תפיסה של זמן נקוב וקבוע — אחד העקרונות המרכזיים של המהפכה התעשייתית. עד לתחילת המאה ה–19 נהגו למדוד זמנים במזרח התיכון לפי זמני התפילה המוסלמיים: חמש פעמים ביום בחלוקה שווה מזריחת השמש ועד לשקיעתה. הזמנים שבין זריחה לשקיעה חולקו ל–12 שעות, וכך גם הזמן בין שקיעה לזריחה. מעונה לעונה ומיום ליום השתנה אורכה של השעה. השעות הגמישות הללו נמדדו באמצעות שעון שמש, שנקרא כאן "השעון הארץ ישראלי". השעון הרגיל, לפיו היממה מתחלקת ל–24 שעות שוות, נקרא "שעון אירופה". את השעון הזה, המדויק והקבוע, רצו מנהיגי האימפריה העותמאנית להנחיל.
את השעון שבראש המגדל התקין משה (מוריס) שיינברג, שען יהודי תושב יפו. על פי זיכרונות אנשי התקופה, היוזמה להקמת השעון הייתה של יוסף מויאל, מעשירי היהודים ביפו. בראשו של המגדל, כך מסופר, ניצבו שני שעונים — האחד הראה את השעה הארץ ישראלית והשני את השעה האירופית.
ניתן לראות את חותם הסולטן מכל ארבעת צדדי הבניין, מתנוסס על קירות הקומה השניה. ב–1965 שופץ המגדל על ידי עיריית תל אביב, הותקנו שעונים חדשים, סורגים אמנותיים וויטראז'ים המתארים פרקים בתולדות יפו, מעשה ידיו של האמן אריה קורן. ב–2001 שופץ המגדל בשנית על ידי האדריכלים רלי פרטו, אייל זיו ואיתן עידו ביוזמת החברה הממשלתית לתיירות ועיריית תל אביב-יפו. בשנת 2006 שופץ המגדל בפעם השלישית. במהלך השחזור נמצאו המנגנון המקורי של השעון ופעמון השעות שנלווה אליו.

יפו: מסלולים אתרים והזמנות

שער המצודה

נפוליאון בצפת

ב־1798 פלש נפוליאון למצרים, שנחשבה על ידי הבריטים כמבואה לאימפריה שלהם בהודו ובמזרח הרחוק. המצביא הצרפתי, לעומת זאת, ראה בכיבוש מצרים אפשרות ליסוד אימפריה מזרחית דוגמת ממלכתו של אלכסנדר מוקדון. חלומותיו התנפצו אל מול אוניות המלחמה של הורישייו נלסון. לאחר שנלסון הטביע את הצי הצרפתי בחופי מצרים, נותר נפוליאון ללא אפשרות לקבלת תגבורות מצרפת. הוא סירב לומר נואש ובאביב 1799 חצה את מדבר סיני בדרכו לכיבוש ארץ ישראל. הצרפתים התקדמו לאורך החוף כמעט ללא התנגדות והגיעו עד לעכו. הבריטים הנחיתו בעכו כוחות מהים כדי לתגבר את ג'זאר. בעודו עומד מול חומות עכו הבצורות ורואה כיצד מתקפה אחר מתקפה נהדפת על ידי חייליו הבוסנים של ג'זאר הקשיש, מחליט נפוליאון לשנות כיוון ולכבוש את הגליל. ב־26 בדצמבר 1799 הוא מורה לראש מטהו: "לתת הוראה לג'נרל מירא שיצא מחר עם מאתים פרשים, שני תותחים וחמש מאות אנשי חיל רגלים, כדי להתייצב בצפת, לפזר את ריכוזי האויב, וללכוד את המצודה".
המצודה הצלבנית הגדולה בצפת, כפי שתוארה על ידי קצין ההנדסה של הכח הצרפתי שנשלח לצפת, היתה מבנה מרשים שראה כבר ימים טובים יותר: "המצודה הגדולה נמצאת על גבעה החולשת על כל הסביבה. לאורך החומה מצויים עשרה מגדלים. החומות מתנשאות לגובה של חמישה עשר רגל לפחות [חמישה מטרים] ועבות כשישה [2 מטרים]. הן בנויות מלבנים של אבן חול ומחוברות בטיח. באמצע חומת המצודה, מעל לחורבות קדומים, מתנשא ארמון ישן שנראה כי נבנה בתקופה הצלבנית. שנים ממגדליו גבוהים מאוד, וחולשים על הסביבה. מראש המצודה נגלית הכינרת בכל הדרה. במצודה שלושה תותחים לירי כדורי ברזל ושלושה נוספים לירי פגזים. לא נמצא תחמושת עבור תותחים אלה. שער המצודה מחוזק בברזל וסגור בשני בריחים. בראש החומה שיניות להגנה. הגבעה שעליו יושבת המצודה כה תלולה, עד כי ניתן להגן עליה אפילו באבנים".
המצודה הייתה ריקה. הכוח העותמאני שהחזיק במקום נמלט לפני הגעת הצרפתים, ואלה תפסו עמדות במצודה ושלחו סיורים לגשר בנות יעקב ולמקומות אחרים בגליל. תיאור מעניין מוסר לנו ז'אק מיו, קצין האספקה של כוח הפשיטה: "היום עבר עלינו במנוחה. התבוננתי בענין רב בנשות העיר, וראיתי יהודיה יפה מאוד. גם הגברים הם מגזע יפה, ולבושם הלבן והנקי נאה יותר מזה של המצרים".
נפוליאון השאיר 200 חיילים בצפת והחזיר את עיקר כוח הפשיטה לעכו. עשרה ימים לאחר שעזב הכוח העיקרי את צפת תקפו העותמאנים את העיר. החיילים הצרפתים הסתגרו במצודה, והתורכים, שלא הצליחו לפרוץ את החומות, שרפו בזעם את העיר. נפוליאון מחזיר את הג'נרל מירא לצפת, וזה רודף אחר הכוח העותמאני עד לגשר בנות יעקב. נפוליאון מבין שהתקיפה העותמאנית על צפת נועדה להסוות את תנועת הכוח העותמאני העיקרי שחודר לעמק יזרעאל ומשם מתכוון לעלות על הצרפתים מול חומות עכו. בפעולה מהירה שולח נפוליאון את הג'נרל קלבר, שישב בנצרת, לרדת לעמק יזרעאל ולתקוף את העותמאנים מצפון בזמן שנפוליאון עצמו מפתיע את הכוח העותומאני ממערב. החיל העותמאני ניגף לחלוטין ונפוליאון נוחל את אחת מהצלחותיו הצבאיות הגדולות ביותר, בקרב שיקרא בעתיד "קרב התבור".
הגעת הצרפתים לא בישרה טובות לצפת. העיר נשרפה על ידי החיילים העותמאנים ונבזזה שוב על ידם עם נסיגת צבאו של נפוליאון, כאשר חזר חיל המצב העותמאני לתפוס את המצודה. ג'זאר ראה בנוצרים וביהודים משתפי פעולה עם הצרפתים ונקט שורה של סנקציות נגדם. ייתכן שאפילו רצה לטבוח בכל הנוצרים והיהודים בתחומי שלטונו, אולם סיר סידני סמית, מפקד הכוח הימי הבריטי שסייע לג'זאר, איים שאם ייפגע ולו נוצרי אחד הוא יפגיז את עכו ויעלה אותה באש. ג'זאר ביטל את הגזרה, אולם היתה זו רק יריית הפתיחה לתקופה לא פשוטה בתולדות הקהילה היהודית של צפת.

סיור ברובע המצודה

נתחיל את הסיור בכיכר הדוידקה. נעלה במעלות משה פדהצור לדרך חטיבת יפתח. כאן נעלה דרך גן המצודה לנקודת התצפית בראש המצודה, משם נוכל לצפות בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום. נרד חזרה לדרך חטיבת יפתח ונלך צפונה. בדרך נעבור ליד הכנסייה הסקוטית ונגיע למוזאון התנ"ך הישראלי (כיום סגור).
נמשיך בדרך חטיבת יפתח עד למכללת צפת — בבית חולים הדסה הישן. מכאן נעשה את דרכנו חזרה לכיכר הדוידקה לאורך רחוב ירושלים.

מצודת צפת
מרכז העיר צפת
רחוב הפלמ״ח, דרך חטיבת יפתח
ראשיתה של המצודה כנראה ב"מבצר ספף", אותו בנה יוסף בן מתתיהו במרד הגדול נגד הרומאים. בשנת 1102 הוקמה כאן מצודה צלבנית. לאחר מפלת הצלבנים בקרב קרני חיטין (1187) נפלה המצודה לידי צלאח א־דין. עם שובם של הצלבנים לצפת (1240), נבנתה המצודה מחדש והפכה לאחת הגדולות במצודות המזרח.
בשנת 1266 הצליח בייברס, סולטן מצרים הממלוכי, להשתלט בעורמה על המצודה. הוא טבח בצלבנים והקים במקום מגדל עגול, שהתנשא לגובה 60 מטרים. בתקופה העות'מאנית הוזנחה המצודה. במאה ה־18, בימיו של ד'הר אל־עמר, זכתה המצודה לשיקום חלקי, אך בשנת 1837 חרבה ב"רעש הגדול". בשטח המצודה נערכות כיום חפירות.

הכנסייה הסקוטית
עולי הגרדום, מונטיפיורי
כנסייה שבנייתה לא הושלמה, שריד לפעילות המיסיון הסקוטי בצפת מהמאה ה־19. לאחר 1948 שימשה כבית הבראה ואחר כך כמקום תלמוד תורה.

מוזאון התנ"ך הישראלי
דרך חטיבת יפתח 3
israelbiblemuseum.com
בבית ערבי ישן, על גבול רובע האמנים בצפת, שכן מוזאון התנ"ך הישראלי. המוזאון לא היה אלא גלריה בה מוצגות עבודותיו של האמן פיליפ רטנר. רטנר יוצר בהשראת סיפורי התנ"ך, המתבטאים באופנים שונים ביצירותיו. בשיאו הוצגו במוזאון כ־300 יצירות. המוזאון, שנוסד ב־1984, שימש גם כסטודיו העבודה של פיליפ רטנר וכגלריה לעבודותיו של אמן נוסף — ח. גליצנשטיין — שיצר גפיקה, תמונות, תחריטים ופסלים בהשראת נושאים תנ"כיים. המוזאון נסגר בשנים האחרונות עקב סכסוך עם עיריית צפת, אולם הבניין העתיק עדיין מרשים.

בית חולים הדסה הישן
בניין מכללת צפת
ירושלים 11
בסוף המאה ה־19 היו התנאים התברואתיים בצפת ירודים ביותר, עם שיעורי תחלואה ותמותת תינוקות גבוהים. הקהילה היהודית בצפת נסמכה בעיקר על שירותי הרפואה במסיונים הנוצריים. בראשית המאה ה־20 הפעיל הישוב היהודי לחץ על הברון רוטשילד, פטרון הישוב, על מנת להסדיר מערכת תברואה יהודית ועצמאית. השטח נקנה ב־1889 וכמעט שני עשורים אחר כך בית הדסה, בית החולים היהודי הראשון בצפת, נפתח ב־1912. במלחמת העולם הראשונה החרימו השלטונות העות'מנים את הנכס והפעילו שם בית חולים צבאי, אולם עם תום המלחמה חזר בית החולים לידיים יהודיות. ליתר דיוק, הוא חזר לידי קבוצה ציונית שלימים תקרא "הדסה", ועל שמה קרוי המבנה. המקום הפך לבית החולים המוביל בארץ למחלות ריאה. במקום התאשפזו גדולים וטובים כרחל המשוררת, יצחק בן צבי, משה שרת וא"ד גורדון. במלחמת העצמאות פונו חולי השחפת למקום אחר, ובית החולים הפך שוב לבית חולים צבאי שפעל בתנאים קשים, ללא אספקה וחומרי הרדמה. עם קום המדינה הפך לבית חולים ממשלתי, וכזה נשאר עד להקמת בית החולים "זיו", אז הפך לסמינר למורים. בשנים האחרונות שופץ המבנה והוא משמש כיום את מכללת צפת.

צפת: לאתרים נוספים, מסלולים והזמנות

קבר רחל

מבואות בית לחם
ראשון-רביעי: סגור בין 22:30-24:30
חמישי: פתוח רצוף
ששי: פתוח עד השעה 15:00
מוצ"ש: נפתח שעה לאחר צאת השבת. בשעון חורף נסגר בין 22:30-24:30.
סגור בשבתות וחגים. מעת לעת ייתכנו שינויים בשעות הפתיחה בהתאם למצב הבטחוני.

על פי בראשית פרק ל"ה, רחל נקברה בדרך בית לחם: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם", וכך גם בבראשית פרק מ"ח "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם". לעומת זאת בספר שמואל א' מסופר שקבר רחל נמצא בגבול שבט בנימין וכך גם בספר ירמיהו: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה" — רמה מזוהה עם א-רם, מדרום לרמאללה, שניהם בגבול ארץ בנימין, כלומר מצפון לירושלים.
החל מהתקופה הביזנטית זוהה קבר רחל על אם הדרך המובילה לבית לחם. על פי תיאורי נוסעים היתה זו מצבה של אבנים פשוטות ללא קישוט. בנימין מטודלה שביקר בארץ בשנת 1170, בתקופה הצלבנית, מתאר את קבר רחל כ"מצבה עשויה מאחת עשרה אבנים למניין בני יעקב, ועליה כיפה בנויה על ארבעה עמודים וכל היהודים העוברים שם חותמים שמם על אבני המצבה". במאה ה־13 ביקרו בקבר, הרמב"ן ותלמידיו. הם אינם מזכירים את הכיפה והעמודים, וייתכן שאלה נהרסו על ידי המוסלמים לאחר התקופה הצלבנית.
בימי הביניים הוקם כנראה מבנה חדש מעל המצבה. חלק מהעדויות עדיין כוללות תיאור של אחת עשרה או שתים עשרה אבנים נפרדות, אולם רובן מזכירות מצבה אחת בלבד. ייתכן שהאבנים הנפרדות טויחו וחוברו יחדיו למצבה אחת גדולה. המקום נחשב כמקודש לשלוש הדתות ושימש כמקום תפילה.
במאה ה־17 התיר מושל ירושלים העותומני ליהודים להקיף בקירות את ארבעת העמודים מסביב לקבר ולהפוך אותו למבנה סגור המזכיר קבר של ואלי מוסלמי. נוסעים מהמאה ה־18 ואילך מדווחים על תנועה רבה של מתפללים יהודים במקום, ועל הקמת בית קברות של בני שבט התעמרה סמוך לקבר.
בשנת 1839 בעת מסעו השני של משה מונטפיורי לארץ הוא ביקר יחד עם רעייתו יהודית בקבר רחל. מונטפיורי קיבל היתר מהסולטן לשפץ את המקום, להוסיף חדר נוסף למבנה ואישור לחלוקת המבנה למקום תפילה ליהודים ומקום תפילה למוסלמים. ההיתר מהסולטן שמשמעותו הכרה בקבר כמקום תפילה ליהודים הפך את קבר רחל לאתר עליה לרגל מרכזי, שני בחשיבותו רק לכותל המערבי. במאה ה־19 פקדו את המקום עשרות אלפי מתפללים מרחבי העולם ודמותה של רחל הפכה לסמל ציוני המייצג את שיבת העם לארצו. ב־1898 ביקרו הרצל ופמלייתו ביקור קצר בקבר רחל.
בתקופת השלטון הירדני נעשו שיפוצים במתחם. המצבה הולבשה בפרוכת ירוקה עטורת פסוקי קוראן ובכניסה למתחם הוצבו שני עמודי אבן שנלקחו מבית המושל התורכי בבית לחם. בתים רבים נבנו מסביב לקבר ובמסגרת הרחבת הכביש לחברון נעקר עץ הזית המופיע ברבים מהתיאורים הקדומים. בית הקברות מסביב לקבר הורחב מאוד.
ב־7 ביוני 1967 נכבשה בית לחם על ידי גדוד 62 של חטיבת ירושלים והמונים החלו לנהור לקבר רחל. האתר שופץ על ידי הרבנות הצבאית והפך לבית כנסת. בדיונים על הרחבת תחום השיפוט של ירושלים הוחלט שלא לספח את קבר רחל לשטחה של ירושלים וקו השיפוט החדש של העיר עובר כחצי ק"מ מצפון למתחם. ב־1995 לקראת חתימת הסכמי אוסלו ב' התכוונה ממשלת ישראל להעביר את השליטה הביטחונית בקבר לידי הפלסטינים. כוונות אלו חוללו סערה ציבורית ובעקבות הלחץ הציבורי מתחם הקבר נשאר בתחומי השליטה הישראלית.
לאחר האינתיפאדות, שבהן הותקפו החיילים והמתפללים בקבר נבנה מסביבו מתחם מוגן שהגישה אליו הייתה דרך מעבר מיוחד שנקרא "מעבר רחל". מבנה הקבר נבלע בתוך ביצור רב־ממדים והוקף בחומה בגובה של 8 מטרים. לאחר הקמת גדר ההפרדה הוסר מבנה הבטון והוחזרה לו מעט מצורתו המקורית.
ב־2010 הודיע ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כי קבר רחל יוכנס לרשימת אתרי המורשת הלאומיים של ישראל. בתגובה הצהיר הוועד המנהל של אונסק"ו כי המבנה שוכן בשטחים הפלסטיניים וכי כל פעולה של ישראל בשטח מהווה הפרת החוק הבינלאומי. בהצהרה בשנת 2018 קבע ארגון אונסק"ו שקבר רחל הוא "מסגד בילאל אבן רבאח" והוא בעל חשיבות דתית ביהדות, בנצרות ובאסלאם. אונסק"ו דרשה להחזיר את המבנה לצורתו הנושנה ולאפשר גישה למתפללים פלסטינים.
מסביב לקבר מתגוררות כיום מספר משפחות ישראליות ובסמוך לו פועלים מספר ישיבות וכוללים. תפילות מיוחדות נערכות בכל ימי חודש אלול וביום י"א בחשוון, שהוא על פי המסורת יום פטירתה של רחל אמנו.

לאתרים, מסלולים, כתבות והזמנות

המגדל המזרחי העגול

המגדל העגול היה המבנה הראשון שהקים הורדוס שצפה אל המדבר, אל הרי מואב ואל ים המלח וירושלים. המגדל התנשא לגובה של 40 מטרים מעל הגבעה שעליה נבנה, וכיום החלק שנותר ממנו מתנשא לגובה של יותר מ־15 מטרים. בחלק זה, המסד של המגדל, אין חללים מלבד בור מים מכוסה קימרון בחלקו העליון ושני מרתפים. מגדל עוז במלוא מובן המילה שיכול לעמוד מול מכונות המצור הרומיות, אך יותר מכך — מגדל שנועד לראות ולהיראות למרחוק. יש דמיון בין מגדל זה לתיאוריו של יוספוס את המגדלים שבנה הורדוס בעיר העליונה בירושלים. מגדל פספינוס, בפינה הצפון מערבית של החומה, התנשא לגובה של 70 אמות (כשלושים מטרים) ומראשו ניתן היה לראות את עבר הירדן ממזרח ואת הים ממערב. לשלושת המגדלים שבנה הורדוס מצפון לארמונו שבעיר העליונה היו בסיסים מרשימים ביותר. הבסיס המלא של מגדל היפיקוס היה 30 אמות, הבסיס של פצאל היה 40 אמות וגובהו הכולל של המגדל היה 90 אמות (כ־45 מטרים). בכל שלושת המגדלים — היפיקוס, פצאל ומרים — נבנו דירות מגורים מרשימות ובריכות לקליטת מי גשמים. במגדל היפיקוס היה גם בית מרחץ והוא נראה "כארמון", כדברי יוסף בן מתתיהו. כך גם המגדל השלם בהרודיון — מסד גבוה ומלא שמעליו חדרי מגורים מפוארים, בורות לאגירת מי גשמים ועוד.
קומותיו העליונות היו מרשימות ביותר על פי חלקים שנפלו מראשו והתגלו מתחתיו — כותרות, כרכובים, עמודים וחלקי קירות עם עיטורים וגילופים עשויים ביד אומן. שרידי אמבטיה עשויה בהט (דומה לזו שנמצאה בבית המרחץ שבמבצר קיפרוס) נמצאו במפולת שלמרגלות המגדל ומלמדים על המרחץ המפואר שהותקן עבור המלך אל מול הנוף. המגדל היה מקום מתאים לאירוח מלכים ושועים המגיעים מהמזרח ובעיקר מרומא — להראות מחד עד כמה הורדוס הוא רומאי, בונה כרומאי וגר כרומאי, ומאידך עד כמה הוא מחובר לממלכה הקטנה, החצי־מדברית והיפה שבמזרח.

למדריך הרודיון המלא