אהוד נצר: טביעות אצבע
בין ארכיאולוגיה לאדריכלות
נוף ילדותי
נולדתי בירושלים בחודש מאי 1934, אייר ה'תרצ"ד. בית החולים סדובסקי ליולדות, שבו נולדתי, נסגר לפני שנים רבות. היה זה בית חולים פרטי קטן שנקרא על שם מייסדו שהיה גם הרופא הראשי, ד"ר אריה סדובסקי. אינני יודע מתי הפסיק בית החולים לפעול, אבל בשנת 1958 כשחזרתי לירושלים לאחר 'גלות' של כעשר שנים, הבניין ברחוב הלל 14 עדיין עמד במקומו.
אדריכלות או ארכיאולוגיה
בשנת 1947, זמן לא רב לפני מלחמת השחרור, טעמתי על קצה הלשון טעמה של אדריכלות. פועה, אימי, הייתה באותן השנים מורה בבית הספר העממי 'בית הילד' שאותו הזכרתי קודם לכן. הוריה של אחת התלמידות שהתקשתה בלימודיה, הפצירו באימא שתעזור לבתם ותלמד אותה שיעורים פרטיים. זמן מה עמדה אימא בהפצרות בטענה הנכונה כי בהיותה מורה אין היא רשאית ללמד את תלמידיה שלה..
מצדה ושחזורה
החפירות הארכיאולוגיות במצדה פתחו פרק חדש בחיי המקצועיים. כשהחל יגאל ידין לתכנן את מפעל החפירות במצדה היה אך טבעי כי עמנואל דונייבסקי ישמש אדריכל המשלחת. אולם כחצי שנה לפני תחילת החפירות על ראש הצוק לקה מוניה באירוע לב קל, שעורר אצלו סימני שאלה בנוגע ליכולתו לתפקד בהיקף מלא במבצע הדורש מאמץ כה רב..
יערות קק"ל לאן
במשך שלוש השנים שבהן עבדתי במצדה, הקדשתי סופי שבוע רבים לטיולים בהרי יהודה. מכונית המיני מיינור שהבאתי עימי מדנמרק שינתה במובנים רבים את אורח חיי, בזכותה הגעתי, לרוב בליווי רעייתי, כמעט לכל פינה בהרי יהודה היפהפיים. החיבור שלי להרי יהודה החל שנים קודם, בשנת 1951, השנה שבה הצטרפתי ליחידת הנח"ל בצבא ההגנה לישראל..
ימין משה ומשכנות שאננים
עם סיום עבודתי הארוכה והמתישה בשחזור מצדה, בשנת 1965, לא ראיתי טעם בחזרה למסלול של עבודה כשכיר במשרדי אדריכלים. גם אם טרם חציתי את הרוביקון – אדריכלות או ארכאולוגיה – העבודה במצדה הוסיפה ממד לפעילותי המקצועית. לזמן מה נראה היה שנפתח בעבורי צוהר אל פרויקט חדש, שבו יכולתי לשלב, כמו בחפירה במצדה, בין התחומים שעניינו אותי..
הרובע היהודי בירושלים
כפי שכבר הזכרתי קודם לכן, בשלהי שנת 1967, חודשים ספורים לאחר תום מלחמת ששת הימים, הציעו לי הצעה שלא הייתי מסוגל לסרב לה – לעמוד בראש צוות התכנון מטעם החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. מטרות הצוות היו לערוך סקרים ארכאולוגיים ולהתוות את הקווים הבסיסיים לתוכנית האב לשיקום הרובע. בד בבד, צוות של אדריכלים מתל אביב קיבל עליו לתכנן תכנון..
בנייה בסיני
באחד מימי החורף בסוף שנת 1968 נעניתי להזמנתו של משה סלע להצטרף אליו לסיור בסיני. הייתה זו ההיכרות הראשונה שלי, בפועל, עם סיני והיה זה הטיול הנרחב והמוצלח ביותר שקיימתי בחבל ארץ זה, סיור ששיאו היה הביקור באזור סנטה קטרינה. משה סלע היה עסוק באותם הימים, ראשו ורובו, בדאגה לאספקת מים סדירה לבדואים, ולצורך כך אף פעל לחפירת בארות מים חדשות, נוסף על הקיימות.
חפירות בהרודיון
אתר ההרודיון היה הצומת שבו סיימתי את הקריירה האדריכלית שלי ועברתי לפעילות ארכאולוגית מלאה. בסוף שנת 1969 נעניתי להצעתו של יגאל ידין להצטרף למכון הארכאולוגי באוניברסיטה העברית ובעצה אחת איתו בחרתי את נושא המחקר שלי – ניתוח ארכיטקטוני ארכאולוגי של הבנייה מן התקופה ההרודיאנית בהרודיון וביריחו.
חפירות ביריחו
גולת הכותרת של פעילותי הארכיאולוגית הייתה לדעתי, החפירות שערכתי באתר ארמונות החורף ביריחו. ביריחו גילינו ממצאים רבים ומגוונים. מתחם הארמונות חשף לפנינו עושר אדריכלי רב ואת תמונת המצב של כל תקופות הבנייה באתר. חשפנו את שלבי הבנייה של ארמון החשמונאים ואת בריכות השחייה הרבות שהיו בו. גילינו את צמד הארמונות התאומים שהם למעשה הבית הדו־משפחתי העתיק בעולם..
בתי הכנסת בסוסיא ובטבריה
בית הכנסת הוא אחד ממבני הציבור הבולטים ביותר באתרים הנחפרים בארץ. לא פלא אם כן כי בשנות עבודתי השתתפתי בחשיפתם של בתי כנסת רבים. הראשון היה בית הכנסת בחמת טבריה, שאותו חפר פרופ' משה דותן, ואשר בחשיפתו השתתפתי כמודד־אדריכל (1961); השני היה בית הכנסת במצדה, שבה חפרנו בשנים 1963–1966. את אתר בית הכנסת בחורבת סוסיא שבדרום הרי חברון..
קיפרוס
בשלהי שנת 1974 נערכתי לעונה נוספת של חפירות ביריחו, מעודד מן הממצאים המדהימים שחשפתי בשנה החולפת, בהם הטרקלין הענק בארמון השלישי של הורדוס ביריחו. באחד הביקורים שערכתי באתר לקראת החפירה הבחנתי בציוד מכני כבד בצבע צהוב בולט שעבד למרגלות הר קיפרוס המחודד, שנקרא גם תל אל־עקבה. את האתר הכרתי מעט בזכות קשריי עם ד"ר זאב משל שהתעניין בו בעבר..
ירושלים ובניאס
כאמור, בחפירות ביריחו מצאנו משני צדדיו של ואדי קלט שרידים של בנייה בסגנון 'אופוס רטיקולטום', מעשה רשת. הרצון לבחון טוב יותר את שיטת הבנייה הוביל אותי במחצית השנייה של שנות השבעים לשני אתרים נוספים. האחד, אתר הבניאס בצפון, שבו היה ידוע מזה שנים לחוקרים ולמטיילים על הימצאותם של קירות בבנייה רומית. השני, נמצא בירושלים כ־250 מ' ממערב לשער שכם, 'נחבא אל הכלים', ורק עיון מקרי שלי בכתב עת מן המאה ה־19 החזיר אותו למודעות.
חפירות בציפורי
שנים רבות פעלתי בשדה הארכיאולוגי. הצורך המתמיד בגיוס האמצעים לניהול החפירות, בייחוד בהרודיון וביריחו, היה מתיש ומייגע. בייחוד הכביד עלי מימון צוות 'העורף' – הסטודנטים שעבדו במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בעיבוד ממצאי החפירות. בשנת 1984 רמזו לי ידידיי אריק וקרול מאיירס, ארכיאולוגים אמריקאים שחשפו במשך שנים רבות בתי כנסת עתיקים בגליל, בהם חרבת שמע, מירון..
ארמון טוביה
את ביקורי הראשון בירדן ערכתי כמה שנים לאחר שנפתח הגבול לביקורי ישראלים. בביקור הגעתי, בין השאר, אל האתר המוכר בשם עיראק אל־אמיר (عراق الأمير) המצוי 17 קילומטרים ממערב לבירה עמאן. [זהו אתר קדום שהיה מוכר בשמות טירוס וצור. האתר היה חלק מנחלת בית טוביה – משפחה של כוהנים מירושלים, שהייתה מפורסמת עוד מימי שיבת ציון. האזור עתיר בשרידים ארכיאולוגיים..
גילוי קבר הורדוס
בשנת 1997, עם שוך המתיחות שנוצרה באינתיפאדה הראשונה, חזרנו לחפור בהרודיון. בשלב זה גם הרשויות הממשלתיות הסכימו להמשיך בפיתוח הגן הלאומי בהרודיון התחתית. עבודתנו באתר התנהלה בשתי חזיתות – חפרנו בסביבות מכלול הבריכה, אזור התיירות המרכזי של הרודיון התחתית. חשפנו בית מרחץ בסגנון רומי, והתחלנו בשחזורו כדי שאפשר יהיה לשלבו במעגל התיירות. בו בזמן ניסינו לאתר את קברו של הורדוס, ניסיון שהתחלנו בו כבר בשנות השמונים.
הספר ייצא לאור באוקטובר הקרוב, ביום השנה ה-13 למותו של פרופסור אהוד נצר
