מגזין ארץ הצבי | שובו של הבוסתנאי

במשך עשורים רבים, מאז קום המדינה, הפכו בוסתנים לסוג של נוסטלגיה, שם טוב למסעדה או גן אירועים. הבוסתנים עצמם ננטשו ונזנחו. ואז, בלי משים, חזרה תהילתם. נראה שצעד משמעותי ראשון היה עבודתו של אדריכל הנוף שלמה אהרונסון, בסוף שנות השמונים, כאשר שיחזר נופי פרדס, עם עצים, תעלות ובאר, במרכז סוזן דלל בתל אביב. במקביל באה מהפכת עצי המורשת ולאחריה, טיפין, טיפין, באו בוסתנאים חדשים. בעשור האחרון היה לבוסתן עדנה. להלן כמה ממובילי המהפכה.

כתבה וצילמה גלי קדר. צילום תמונה ראשית: אסף בשן

עמית פומפן

נפגשנו בבית ג'אן בבוסתן שבו הוא מגדל מגוון עצי מורשת. מבחינתו זהו חלום שהתגשם. שמעתי קולות צחוק כשהתקרבתי. עמית ובני ביתו קיבלו את פניי וביחד ירדנו לבוסתן. עמית פומפן בשנות ה־40 לחייו איש גבוה וענו. נדמה כמו חי בעולם מקביל, עולם הבוסתנאות. זו לא עוד עבודה, זו דרך חיים. כשעמית השתחרר מהצבא הוא חלם על לימודי פילוסופיה באוניברסיטה, אך רגע לפני השלמת הטיול הגדול, בעת שהות בחווה חקלאית אורגנית במזרח, פגש בחור מהוואי שבזמן קצר פתח לו דלת לעולם שלא הכיר. עולם שבו הרגיש שהדברים מתחברים יחדיו במדויק.
כששב לארץ החליט לשנות כיוון והחל לחפש את דרכו בעולם החקלאות האורגנית. כשהגיע למשק של איריס בן צבי בכפר יהושע הבין שהגיע למקום אותו חיפש: חממה משמעותית להמשך הדרך. במשק האורגני שבכפר יהושע עבד ארבע שנים וחצי. בהסתכלות לאחור הוא אומר: "נראה לי שזה היה תור הזהב של החממה. עבדנו שם ארבעה חברים שכולם הקימו, לאחר כמה שנות למידה, מיזמים מדהימים. משם זרמתי לגליל כשהרעיון שלי הוא לבדוק זנים מסורתיים של עצי פרי שגדלים בארץ".
בתקופה הזו התחיל לבקר בכפרים ערבים, לבדוק, לחקור ולצלול לעולם של זני המורשת, עצי הפרי הגדלים בארץ. את החלק הזה בחייו עשה כבר עם בת זוגו, עדי. הם החלו לחשוב גם על שימור מלאכות מסורתיות חקלאיות, אבל בהדרגה התבהר לו שהוא לומד מלאכה מסורתית, מלאכת בוסתנאות המורשת של דורות של עובדי אדמה. הוא הבין שבוסתנאות המורשת זה עולם שלם שנפתח בעבורו ומחייב התבוננות מיוחדת וחשוב מכל לשמר את אותה חוכמת הדורות לעתיד. כשחיפשו מקום להשתקע בו הבינו שיהא זה בגליל. עם הגיעם חברו לגליליים השורשיים אבנר וחבו מכדיתא ומחמוד עבסי מג'יש, מהם החלו ללמוד את מלאכת שימור המלאכות החקלאיות.

"היום בהסתכלות של שמונה שנים לאחור התחלנו להפוך את העשייה לעסק בר קיימא. בתחילה ההתמקדות הייתה בייבוש פרי מבוסתנים נטושים, בשיטות אותן למדנו מהגליליים, ואת אלה מכרנו. זו הייתה תקופה בה הגענו לבוסתנים חרבים, נטושים. גזמנו, שיפצנו וסחבנו המון. זו הייתה תקופה מאוד משמעותית. תקופה מלהיבה שחיברה אותנו לאזור ולשטח".
לצד העבודה החל להעביר סדנאות בנושא הבוסתנאות וב־2012 הקים בקיבוץ צבעון, שבו אשתו והוא מתגוררים, משתלה יצרנית שבה הוא משמר ומוכר זני מורשת של עצי פרי שונים. המשתלה מהווה מקום לאיסוף ושימור של אוסף גנטי של זני מורשת מקומיים לארץ ישראל. המשתלה מייצרת בכל שנה אלפי שתילים ומאגר של זרעים וחומר ריבוי וגיטטיבי לשימוש בפרויקטים שונים ולהפצה לקהל הרחב.
בשנת 2018 נולד בנם השני אסיף, אח לעלומה. באותו זמן נולד פרויקט חדש: הבוסתן בבית ג'אן על שטח של כ־13 דונם אותו הוא שוכר מתושב בית ג'אן. "בעצם כאן החל שלב חדש", מספר עמית, "התחלנו לטפח בוסתן עצי מורשת משלנו בלי להילחם בפרות ובבוקרים. כאן אנחנו מטפחים את מה ששלנו. עצוב לראות במקומות רבים שהמדינה לא מחפשת אבא ואמא לבוסתנים הנטושים והם פשוט נגמרים".
לאורך השנים העסק נבנה בהדרגה ואף הצליח להכניס את רעיון עצי המורשת למיזמים עירוניים, כמו אלה במודיעין ובכפר סבא. זה השלב בו הוא התחיל להכשיר בוסתנאים נוספים כדי שעוד אנשים יילמדו וילמדו. כשלעצמו הוא בעיקר רוצה להתמקד בבוסתן, לגדל את העצים ולחזור לייצר את פירות הבוסתן : תאנים מיובשות, צימוקים, סומאק וזעתר.

עמית פומפן ילקוט הרועים, קיבוץ צבעון
0503510646
yalkutharoim1@gmail.com

ריש לקיש בציפורי

הדרך הראשית העוברת במושב ציפורי מעוררת תחושה של כפר קטן באיטליה. השקט, הצמחייה, המרחבים הגדולים בין בית לבית. מיכה מאיר הר־נוי חיכה לנו במרפסת ולווה אותנו למרכז המבקרים שבנתה משפחתו לפני 15 שנה. מבנה שהוקם מאלומות של קש מצופות טיט ובוץ. מקום ייחודי, כמו גם מיכה. ממבט ראשון ניתן להבין שמיכה הוא לא אדם שגרתי ואני לא ידעתי מה לצלם קודם, את מיכה בעל המקום והחזון או את המקום שהמגע האישי והייחודי שלו ניכר בו מכל עבר. שמו של בית הבד "ריש לקיש", ניתן לו על שם כינויו של רבי שמעון בן לקיש שחי בציפורי בתקופת המשנה והתלמוד. ציפורי הוא יישוב עם היסטוריה של אלפי שנים. באחת החפירות שנערכו בכניסה לכפר נמצא כד עם שמן זית מהעתיקים בעולם, כפי הנראה מהתקופה הניאוליתית, לפני כ־8,000 שנה.

מיכה יושב מולנו, שיער לבן מעטר את ראשו ונדמה שהאנרגיות שבו כאז כן היום. הוא מספר על תחילת הדרך בציפורי לפני 40 שנה עם רחל אשתו וששת ילדיהם שנולדו במקום. כשהגיעו לציפורי כזוג צעיר — מיכה היה חקלאי גדול בענף זרעי המכלוא. היה להם משק חקלאי מודרני ומאד אינטנסיבי. כבר בצעירותם מיכה ורחל יצאו עם ששת ילדיהם למסוק את הזיתים העתיקים של ציפורי. המשפחה כולה הייתה מוסקת את הזיתים, מביאה את הזיתים לבית בד ומייצרת שמן זית לשימוש עצמי. היה זה בשנים בהן המודעות לאיכויות שמן הזית הייתה מועטה אך הקשר לאדמה ולמושב היה חזק. כשהחל העסק להתרחב הציעו הילדים, שכבר גדלו, לקחת על עצמם את הטיפול בעצי הזית העתיקים שמסביב לציפורי: כרמי זיתים מוזנחים ולא מטופלים. הם החליטו להיענות לקריאת מנהל מקרקעי ישראל ב־2003 ולחכור את עצי הזית העתיקים שבמושב. לאחר שזכו במכרז הם החלו מטפלים בהם, גוזמים ומוסקים ובכך הרחיבו את מעגל יצור שמן הזית ואת מגוון טעמיו. הטיפול בכרם העצים העתיקים נעשה בגישה ביו־דינמית השומרת על העצים וסביבתם. לא מנקשים את העשבים והצמחייה המקומית על מנת להפחית פגיעה במערך האקולוגי ומוסקים בתשומת לב מכרם הקיים מאות רבות של שנים. יש לזכור שאם לא מוסקים את העצים הדבר פוגע באיכות הפרי בשנים הבאות. בציפורי יש כ־2,500 עצי זית עתיקים, שגילם נע בין 500 ל־1400 שנה. עצים עתיקים אלו ניזונים רק ממי גשמים ולהם איכות שמן מאוד מיוחדת. השמן המופק מעצי הזית העתיקים והחדשים הוא אחד משמני הזית הטובים בישראל.
הטיפול בכרם עצי הזית העתיקים מגיעה מתוך תחושה של מחויבות היסטורית רבת שנים לנוף ולצמחיית הארץ. ב־2005 הקימו בית בד משפחתי, כולו בנוי מחומרים טבעיים ומקומיים, בו הם מארחים קבוצות מבקרים. בבית הבד מייצרים כ־300 ק"ג שמן זית בשעה. במהלך השנים הפיקו מידי שנה כ־150 טון שמן זית, שרובו נמכר ללקוחות קבועים.
בשנת 2010 הציע מיכה לאיילה בתו להצטרף אליו לניהול המקום. איילה, אגרונומית במקצועה ובעלת תואר שני בתחום, הבינה מהר מאוד שעולם הזיתים הוא עולם ומלואו הדומה במובנים רבים לענף היין. היא החלה ללמוד בארץ ובחו"ל ולהתמחות בתחום. זני זיתים מסוג זה או אחר, הנטועים על קרקע כזו או אחרת, מקנים לשמן הזית ארומות ייחודיות. משלחות מרחבי העולם הגיעו לציפורי ללמוד על שמן הזית, כיצד לייצר וכיצד להבחין באיכויות השונות. משבר הקורונה יצר עבורם משבר כלכלי מאחר וקבוצות מחו"ל כבר לא מגיעות והמבקרים היחידים הם קבוצות מקומיות קטנות.
בריש לקיש מקפידים ששמן הזית יהיה נקי מחומרי הדברה ורעלים. השמן מכיל פי עשרה יותר נוגדי חמצון, ויטמינים, בעיקר ויטמיני E ו־K. המלצה לחיים בריאים יותר היא לשתות כל בוקר כף שמן זית עם כוס מים פושרים ומיץ לימון. שתייה שעוזרת לניקוי הכבד. שמן זית מומלץ במקרים של סכרת, השמנת יתר ועוד.

בית הבד האקולוגי ריש לקיש
מרכז מבקרים בציפורי
איילה נוי מאיר טלפון: 0528454663 ( עדיף לשלוח וואצאפ)

אסף בשן

אסף גדל בסטף שרידי הכפר הערבי בהרי יהודה שהפך לאתר חקלאי־תיירותי. אביו הוא גידי איש קק"ל שבנה את ביתו בין הטראסות והעצים העתיקים בסטף. "למעשה", מספר אסף, "כל תקופת ילדותי עצי פרי ועצי מורשת ממש לא עניינו אותי. את עתותי הקדשתי לספורט, בעיקר כדורסל, וטיולים. היום אני מבין שלמרות שנדמה היה לי שזה לא עניין אותי הנושא פשוט חלחל בי".

כשהיה בשנת שרות בניצנה בחר כפרויקט אישי לתחזק את הבוסתן של ניצנה. המגע עם העצים היה בשבילו באותה תקופה משהו שהרגיש בית. משהו בקצב הצמיחה של העץ והאפשרות לאכול מפירותיו. "פתאום הבנתי שהמציאות הזו של לצאת מהבית, לקטוף ענבים ותאנים היא לא מובנת מאליה. הבנתי שאם לא נשמור על העצים האלה המציאות הזו יכולה להעלם".
כשהשתחרר מהצבא יצא לטייל בעולם והבין שהעולם הזה, של עצי מורשת ומסורת חקלאית הולך ונעלם. כמו שמשמרים ארכיאולוגיה צריך לשמר גם את העולם הצמחי שהיה חלק מהנוף, חלק מההיסטוריה ההתיישבותית בארץ ובעולם. "בוסתן ים תיכוני הוא מורשת תרבותית של האזור שבו אנו חיים, וככזה גם חלק מהמורשת התרבותית שלי".
אסף החל לחקור את האוספים שהובאו אל אביו בסוף שנות ה־80 על ידי חוקרים שהבינו שיש לשמר את זני העצים העתיקים לפני שייעלמו. עם התחושה הזו הלך ללמוד מדעי הצמח, תוך דגש על שימור עצי פרי של הזנים המקומיים.
בשנת 2012 תוך כדי הלימודים הקים משתלה שהעצים שגידל בה היו ייחורים מהאוסף בסטף. במקביל החל לעבוד בפקולטה לחקלאות במחלקה להשבחת תאנים של המכון הוולקני. שם ראה כיצד עצים ישנים נעקרים לטובת עצים חדשים וניסה ליצור אוסף חי של עצי פרי לטובת הציבור, במטרה לשמר זנים באמצעות משתלה.
כשסיים את הלימודים, ב־2015, החל לעבוד עם עודד יפה בשיקום עצים עתיקים והמשתלה שיסד עברה להיות תחת קורת הגג שלו. בשנה אחת ייצר 5000 ייחורים ממגוון סוגים וזנים. לפני כשש שנים עבר לגור עם משפחתו במושב שקף שבשפלה הדרומית ושם הקים בוסתן על חלקה של 15 דונם. העצים הראשונים שנשתלו במשתלה היו עותקים של עצים מהסטף וממקומות נוספים. שאיפתו שתוך כמה שנים הבוסתן שלו יהפוך לבוסתן אם. העצים נשתלו לפני כשנה וחצי וכבר השנה הניבו פירות. 100 זנים של מגוון סוגים: זיתים, רימון, תות, גפן, שקדים, חרובים, עצי אגוזים ונשירים. מתוך השליחות אותה הוא מרגיש "להחזיר את עצי המורשת לנוף הארץ" הקים פארקים של עצי מורשת בהרצליה, כפר סבא, בפארק הירקון (ראש ציפור), חלקה בכפר הירוק וכן בקיבוצים, מושבים וגנים קהילתיים.
בנוסף מעביר אסף יחד עם עודד יפה קורסים בהם לומדים אנשים לעבוד בבוסתן ולעשות ייחורים. בצורה הזו זו, אומר אסף, "אני משתף במידע, לא בונה הכול על כתפיי. יחד עם האנשים שלומדים אני דואג כך להמשכיות זני העצים המקומיים".