ארץ וטבע 136

ארץ וטבע נוסד ב-1985 על ידי קבוצה של מורי דרך שרצו להקים כתב עת עצמאי ומקצועי בתחומי הכרת הארץ וידיעתה. מאז זרמו הרבה מים בירדן. בתוך ארץ וטבע התלכדו טבע וארץ, ארץ היעל, ואפילו פשוש האגדי. 35 שנים עברו מאז וארץ וטבע נותר נאמן לדרכו המקורית. נוספה לו מהדורה אנגלית, ספרים בנושאי ידיעת הארץ, כתב עת יוקרתי על ערים בחו”ל ומהדורות דיגיטליות.

אבל, בבסיס ארץ וטבע נשאר נאמן לחזונו ודרכו. בית מקור עצמאי בידיעת הארץ. מגזין בו תוכלו למצוא כתבות מרתקות על היסטוריה, גאוגרפיה, ארכאולוגיה וממצאים חדשים בארץ ישראל, טבע, מסלולי טיול ועוד.

אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו וליהנות מכתב עת איכותי ומרתק. 

גאים להציג בפניכם את גיליון ארץ וטבע 136. קריאה מהנה!

למנוי שנתי לארץ וטבע לחץ כאן>>

גיליון ארץ וטבע 136 – במשעול המתפתל

הדיונות בעולם נעלמות. עדיין נותרו שטחי דיונות נרחבים במדבריות אפריקה ואסיה, אבל ככלל, גבעות החול הולכות ומצטמצמות. להיעלמות הדיונות, בניגוד להרבה שינויים אחרים על פני כדור הארץ, יש גורם אחד בלבד – פעילות האדם. משטחי החולות הגדולים שלאורך החוף המזרחי של הים התיכון נעלמים בגלל הקמת סכר אסוואן ובניית מעגנות ומתקני נמל. את המחיר משלמים ערי החוף הבנויים על מצוק הכורכר החופי; לכל אורך המצוק, בנתניה, הרצליה, תל אביב, יפו ובת ים – יש סכנה מיידית של התמוטטות המצוק והמבנים הבנויים עליו.
במקומות אחרים הדיונות נעלמות כי בונים עליהן, כורים את חולותיהן לבניין, מיישרים אותן, בונים דרכן כבישים. משטחי החולות הגדולים שבין חדרה לקיסריה – שפעם הגיעו עד לפרדס חנה – כבר אינם ממש חולות. אמנם מדברים על שמורה קטנה בתוכם, אבל רוב חולות כבר אינם, וכך במקומות אחרים.
דיונות הם בית גידול מיוחד. התנועה המתמדת של החול, היובש והפרשי הטמפרטורות הקיצוניים הם מקום צמיחתם של צמחים ייחודיים ובעלי חיים שהצליחו להתאקלם בתנאים הקיצוניים הללו.
סודות הדיונות עדיין לא נחקרו עד תום. דוגמה יפה לכך היא הדיונה הגדולה בסמר שבערבה. בשנים האחרונות התגלה בה אחד המכרסמים היפים ביותר בארץ, ירבוע גדול, שבכלל לא היה ידוע שהוא חי באזור הזה. צרבלוס ערבנזיס, עכביש גדול שמוטת רגליו יכולה להגיע ל–20 סנטימטרים, בעל חיים אנדמי לערבה הדרומית ולמשטחי החולות שלה – התגלה בערבה בשנים האחרונות, ואף נקרא על שמה. בסמר אפשר למצוא סוג שממית בשם ישימונית תמנע, שממית בסכנת הכחדה שזהו בית גידולה האחרון בארץ, בנוסף לאוכלוסיות של גרביל המדבר–הדרומי המצוי אף הוא בסכנת הכחדה, ארנבת מצויה, קיפוד המדבר, שועל מצוי, זאב וצבוע. את החתול חולות כבר לא נראה בדיונה הזאת, הוא נעלם מהארץ.
הכחדה היא טרמינאלית. מה שהוכחד לא ישוב, לא יהיה עוד. בית גידול ייחודי שנעלם עוצר את התפתחות השונות הגנטית הייחודית לאותה סביבת חיים.
בימים אלה מחסלים בערבה פעם נוספת את הדיונה האחרונה בסמר. לאחר מאבק ארוך אישר מנהל מקרקעי ישראל לקבלנים לכרות את החול, להעמיסו על משאיות, ולשלוח אותו לאתרי הבנייה באילת ובערבה. אולי דווקא שם, בין הצמחים ובעלי החיים הייחודיים היה המפתח להבנת סוגיה גנטית חשובה, אולי תרופה, פריצת דרך מדעית, מזור.
לעולם לא נדע.

קריאה נעימה
ידין רומן