יפו

יפו, כמו שמבטיחים עלוני התיירות, היא עיר קסומה, אבל לא בגלל "הריחות, הצבעים, השווקים" ושאר השפה האוריינטליסטית באמצעותה משווקים את העיר. הקסם שלה הוא קסם אפל, מסתורין של חצרות סגורות ופינות נסתרות, תרנגולות שמקרקרות ליד תחנת האוטובוס, סוסים שנקשרים לרעיה בגינות ציבוריות, זולות וכלבי אמסטף בשטחי בור. היא עיר של עוני אדיר לצד עושר מופלג שמשקיף עליו בעניין מבעד לחלונות גבוהים, עיר של רוחות רפאים בבתים נטושים ופשע סמוי מהעין, ממש מתחת לאף. המסתורין המשווק של יפו בא על חשבון ביטחון תושביה, רווחתם הכלכלית, ניקיון רחובותיהם והדאגה לילדיהם. יפו ששינתה לי את החיים אינה אתר תיירות, היא עיר, ועלינו — שוחרי יפו ואוהביה — מוטלת אחריות לעמוד בפיתוי ולהותיר אותה תושביה, האנשים שהופכים אותה לעיר.