שבתי צבי – דרכה של תנועה משיחית

עשרות שנות המחקר של גרשם שלום בנושא השבתאות הוכיחו שהתנועה שחוללו שבתי צבי ונתן העזתי בשנת 1666 לא הייתה אירוע חולף וקצר בתולדות ישראל, אלא תופעה עמוקה שהשפעתה ניכרת עד לימינו.
התחלתי להתעניין בתולדותיו של שבתי צבי לפני יותר משלושים שנה, כאשר קראתי לראשונה את שני הכרכים של גרשם שלום, "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו" (הוצאת עם עובד, 1967). מאז הוספתי לספרייתי עוד ועוד ספרים ומאמרים בנושא, מהוצאות של ספרי מקור שנכתבו עוד בימיו של שבתי צבי, ועד לספרו באנגלית של ג'ון פרילי, שיצא לאור בשנת 2003, "המשיח האבוד" (John Freely, the Lost Messiah, Overlook Press, 2003). כגאוגרף היסטורי מה שמשך את התעניינותי הייתה התפרוסת הגאוגרפית של האירועים הקשורים לשבתי צבי. מהגאוגרפיה עולה תמונה מרתקת של רשת קהילות יהודיות, חלקן הגדול קהילות חדשות בתחומי האימפריה העותמאנית העולה, מחוברות במערכת תקשורת מהירה ויעילה של שליחים ושדרים, עם חיים קהילתיים תוססים, וקשרי משפחה ומסחר ענפים.
במהלך מאות שנים שעברו מאז שעם ישראל גלה מארצו נודע מעת לעת בקהילות ישראל, על נביא שניחם את נידחי ישראל ובישר על גאולה העומדת להתרחש. אולם כל הנביאים שהתגלו והנבואות שניתנו היו מחוץ לגבולות ארץ ישראל. בשנת 1666 הופיע, לראשונה מאז גלות האומה, נביא בעזה, בתחומי ארץ ישראל, ובישר על הופעתו של המשיח. הידיעה המרעישה נפוצה תוך זמן קצר ברחבי העולם היהודי, וסחפה את עם ישראל בתקווה לסיום הגלות וקיבוץ קהילות ישראל בארצם. גם לאחר התאסלמותו של שבתי צבי, שנתן הנביא העזתי זיהה אותו כמשיח, המשיכה התנועה שחוללו השנים להתקיים ברחבי העולם היהודי, מתימן ועד אנגליה, מפולין ועד מרוקו.