בודפשט: גיליון בלבד

בפעם הראשונה הגעתי לבודפשט לפני שנתיים. אבי, יליד טרנסילבניה, החליק ברחוב בעיר בעת חופשה ונזקק לטיפול רפואי. כשביקרתי אותו, בבית החולים המיוחד לפגעי תאונות, גיליתי להפתעתי שאני מבינה ואפילו דוברת הונגרית. עם זאת בפעם הראשונה נתקלתי בעולמם המורכב של יהודי העיר. ואכן הכנת גיליון בודפשט הייתה טעונה וטמנה בחובה לא מעט תהפוכות עבורי ועבור חברי המערכת. המפגש עם המציאות הנוכחית בעיר היפה, עם הכותבים, היועצים והיוצרים המקומיים, היה כרוך בהחשפות לשוני תרבותי עמוק. לבודפשט יש עבר מפואר של עיר אימפריאלית שנבנתה כבירה-שותפה של ממלכה עצומה. היא ירדה מנכסיה במלחמת העולם הראשונה. מלחמת העולם השנייה הותירה בעיר הרס רב, ולאחריה ירד על העיר מסך הברזל. כיום, לאחר החלפת השלטון הקומוניסטי, מנסה בודפשט להתקדם אל העולם החופשי בדרכה שלה תוך שמירה על זהותה הייחודית ביבשת אירופה. יופיה של העיר נמצא בדיוק שם – בהיסוס, בחיבורים המרתקים בין בנייה קומוניסטית מיושנת ואפורה לתפארת אר-נבו מהודרת וחדשנות מערבית. אולם מעל לכל, תמיד שם, בחלל האויר מרחף הסיפור היהודי. יהודי בודפשט היו נדבך חשוב בייסוד העיר, בחייה הכלכליים והתרבותיים, בפריחתה. רבים כינוה יודפשט, כינוי אנטישמי ביסודו, אשר מצביע בכל זאת על עוצמת הקהילה. שואת יהודי בודפשט חשפה זרמים חבויים בחברה ההונגרית. העיר מתחילה להתמודד עימם.