ליסבון (2020)

ליסבון מתעתעת. יש לה דימוי של עיר ים תיכונית שטופת שמש, אבל למעשה היא עיר אטלנטית (כמעט אטלנטית, היא שוכנת על גדת נהר הטז'ו ולא על חוף האוקיינוס). היא רחבת ידיים ופרווריה מגיעים כמעט עד לים והרחק צפונה ודרומה, אבל המרכז ההיסטורי שלה קומפקטי מאוד. היא עתיקת יומין, אבל העבר שלה ברובו לא גלוי לעין (בגלל רעש האדמה הגדול, והריחוק, והכיבוש המורי, ומסעות הצלב). היא אירופה, אבל לא הקלאסית — אפילו לא הספרדית. והיא בירתה של מדינה קטנטנה ועניה שהייתה אימפריה אדירה ועשירה, של דמוקרטיה נחושה וחדשנית שהחליפה את הדיקטטורה ארוכת הימים ביותר באירופה, היא קצה העולם הישן ותחילתו של החדש — קצת מהכל, כמעט. ליסבון בנויה שכונות שכונות, לכל אחת מהן אופי משלה, כל אחת מהן על גבעה משלה ובקצה הגבעה — מרפסת תצפית נפלאה — מה שנקרא בפורטוגלית Miradouro.