חבילת יוון: סלוניקי ופיליון

סלוניקי – גיליון, מדריך ומפה (2022)

פיליון, וולוס ומטאורה – גיליון, מדריך ומפה (2018)

מאז המאה הרביעית לפנה"ס, אז נוסדה, סלוניקי שמרה על מקומה כבירתה של מקדוניה, האזור שבצפון־מזרחה של יוון כיום. אימפריות עברו ושלטו בה. יוונים, רומאים, ביזנטים, צלבנים ועות'מאנים. תרבותה של העיר הייתה מאז ומתמיד רב־לאומית. יהודים, לטינים, בולגרים וארמנים יחד עם יוונים מאסיה הקטנה — כולם השאירו את חותמם על העיר, באתריה ובתרבותה. היום, בירת מולדתו של אלכסנדר הגדול הפכה לעיר קוסמופוליטית ומודרנית המשלבת היסטוריה סוערת, קולינריה מרתקת ומיקום ללא תחרות על מפרץ עמוק עם חופים ואיים יפהפיים. האזור מסביב לעיר שופע אתרים ארכיאולוגים, עיירות וכפרים ציוריים, אגמים ומסלולי טיול הרריים שהמפורסם בהם הוא הר אולימפוס — מעונם של אלי יוון הקדומים. בענייני קדושה, במרחק קצר מהעיר נמצא ההר הקדוש — הר אתוס — על כנסיותיו ומנזריו, שרגל אישה לא דרכה בו מאז הוקמו שם ראשוני המנזרים במאה הרביעית. לנשים עדיין אסור לבקר במקום, אך אפשר לשוט מסביב להר וליהנות ממראה בלתי אמצעי של המנזרים. אותו הים הוא עדיין גורם המשיכה המרכזי של האזור, תודות לחופים ולמפרצים שמסביב לחצי האי חלקדיקי והאיים הסמוכים לו.

פיליון, אצבע יבשה הנשלחת אל הים האגאי ממרכז החלק היבשתי של יוון. על פני השטח הקטנים יחסית של חצי האי מתחוללות תמורות טופוגרפיות רבות. הר פיליון שמתנשא בשיאו לגובה של 1610 מטרים ופסגתו מתכסה בשלג במהלך החורף, מתמשך לאורך כל חצי האי. לרגליו משני צדדיו משתרעים חופי רחצה, כך שהוויכוח בין חובבי הנופש בים לבין חובבי הנופש בהרים יוכל להסתיים בפשרה מתוקה במקום הזה. שני מדרונות ההר, המערבי והמזרחי, מציעים פני נוף שונים. במערב משתפל ההר בנחת אל עבר מפרץ פאגאסיטיקוס כשאת כתפיו מעטרים מטעי זיתים מכסיפים, המשתלבים בכחול הים, והחופים פתוחים וארוכים. בצדו השני של ההר, במזרח, צונחים ההרים בדרמטיות לכיוון הים האגאי ויוצרים חופים מסולעים ומרגשים. הצמחייה בצד הזה של ההר עשירה וכוללת מגוון רב של עצי פרי ונוי המשרה במקומות מסוימים תחושה של ג'ונגל ים תיכוני. המבקרים בפיליון יכולים להנות מחופשת בטן-גב על החופים, דרך חופשת סקי רומנטית בעונת החורף ועד למסעות אתגריים וספורט ימי, ועוד לא דיברנו על המטבח המקומי המשובח. הנוסעים צפונה יגיעו לאתר מיוחד במינו – מנזרי מטאורה – שמשמעות שהם ביוונית "מרחפים באוויר" או "אמצע השמיים" ואכן המנזרים הללו, הבנויים בראש סלעים ענקיים, נדמים כתלויים באוויר.